פסק-דין בתיק ע"פ 9830/05

1.       לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים ( כב' השופטת מ' אגמון-גונן) בת"פ 2221/03, מיום 30.1.05, לפיו נידון המשיב - בגין הרשעתו בעבירות לפי סעיפים 117(א)(5), 117(ב)(1) ו-117(ב)(4) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1965 (להלן - חוק מע"מ) - לששה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לששה חודשי מאסר על-תנאי ולתשלום קנס בסך 15,000 ש"ח.

2.       המשיב - שנרשם כעוסק לצורך חוק מע"מ בשנת 1997 - הורשע, על-פי הודאתו, בשורה ארוכה של מעשי הונאה במיסוי שבוצעו על-ידו במשך כארבע שנים. באישום הראשון הורשע המשיב בעבירות של הוצאת חשבוניות-מס ללא זכאות לעשות כן - לפי סעיף 117(א)(5) לחוק, ופעולה במטרה לגרום לאחר להתחמק מתשלום מס שהוא חייב בו - לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ,  בכך שבתקופה שבין חודש ינואר 1997 לחודש ינואר 2001, הוציא ל-21 חברות 99 חשבוניות-מס פיקטיביות בסכום כולל של 3,683,861 ש"ח, כאשר סכום המע"מ הכלול בהן 531,381 ש"ח, מבלי שעשה או התחייב לבצע העסקאות המפורטות בחשבוניות, זאת במטרה שהחברות תתחמקנה מתשלום מס באמצעות החשבוניות הכוזבות. באישום השני הורשע המשיב בעבירת ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כדין ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס - לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מע"מ, בכך שבין החודשים יוני 1997 ליולי 1998 הגיש לרשויות מע"מ חמישה דו"חות תקופתיים, שבהם ניכה מס תשומות בסך 108,621 ש"ח מבלי שהיו לו לגביו חשבוניות מס כדין, זאת במטרה להתחמק מתשלום מס.

3.       המשיב הנו בן 31 נשוי ואב לשלושה. הוא עבד במסגרות שונות, ולאחר שפוטר בשנת 1997 מעבודתו בחברת "סולל בונה", החל לעבוד בעבודות בניין ובאספקת עובדים - בתחילה כקבלן עצמאי ובהמשך באמצעות חברה שייסד. במהלך פעילותו זו עבר את העבירות הנדונות, אך חדל מביצוען כשנה וחצי לפני שנחשפו. שירות המבחן התרשם, כך על-פי בתסקירו שהוגש לבית-משפט קמא, כי המשיב בעל ערכים חיוביים, מנהל בדרך-כלל אורח חיים נורמטיבי וניכר כי יש לו פוטנציאל להתפתחות חיובית ותפקוד תקין. בשיחתו עם קצינת המבחן נטל המשיב אחריות למעשיו, הביע חרטה כנה עליהם והסביר כי התפתה לבצע העבירות כפתרון קל ומהיר למצוקתו הכלכלית בתקופה הרלבנטית. על רקע האמור, המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, בצד מאסר מותנה.

4.       בית-משפט קמא ציין בגזר-דינו, כי בענישה בעבירות מס יש ליתן משקל לשיקולי גמול, הוקעה והרתעה, וכי העונש הראוי בדרך-כלל הנו מאסר בפועל. עם זאת סבר בית-משפט קמא, כי עקרון הענישה האינדיבידואלית מטה את הכף במקרה דנן להימנעות מהטלת מאסר של ממש, זאת בשל שורה של טעמים, כמו: הודאה וחרטה על המעשים,  הפסקת ביצוע העבירות ביוזמתו של המשיב כשנה וחצי לפני פתיחת החקירה, העדר עבר פלילי ותפקוד נורמטיבי פרט למעידות הנדונות. לאור האמור, ועל-יסוד המלצת שירות המבחן, סבר בית-משפט קמא כי לשיקולי השיקום במקרה דנן משקל מכריע, והם גוברים על שיקולי הגמול, ההוקעה וההרתעה. על-כן, נמנע בית-משפט קמא מלהשית על המשיב מאסר של ממש, וגזר את דינו לעונשים שפורטו לעיל.

5.       המערערת טוענת, כי העונש שהושת על המשיב בערכאה הדיונית בגין העבירות הנדונות - שפגיעתן הרסנית למשק המדינה - מופרז בקולתו. היא גורסת, כי בית-משפט קמא חרג מאמות המידה העונשיות הנהוגות והמקובלות בעבירות הנדונות, והגישה אסופת פסקי-דין שבהם נגזרו בגין עבירות דומות עונשי מאסר בפועל לתקופות לא קצרות. לטענתה, טעה בית-המשפט קמא, כאשר העדיף את נסיבותיו האישיות של המשיב, על-פני האינטרס הציבורי של הוקעת המעשים והרתעת הכלל מפני ביצוע העבירות הנדונות.

6.       ב"כ המשיב ביקש מבית המשפט שלא להתערב בגזר-הדין שהוטל על מרשו. הוא טען, כי אין מקום להתערב בשיקולי הענישה האינדיבידואליים, שיושמו לטענתו באופן ראוי והולם על-ידי הערכאה קמא. עוד ציין, כי העונש אינו חורג מאמות המידה הנהוגות בערכאות הדיוניות, והגיש לתימוכין בטענתו זו שני גזרי-דין שבהם הסתפקו בתי-המשפט בהטלת מאסר בעבודות שירות בגין עבירות של הפצת חשבוניות-מס פיקטיביות - אחד מהם במסגרת הסדר טיעון.

7.       לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, סבורים אנו כי דין ערעור המדינה להתקבל.

עבריינות המס - ובכלל זה העבירות הנדונות של הפצת חשבוניות-מס פיקטיביות במטרה לסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס, ושל קיזוז מס תשומות שלא כדין - הנה חלק מהעבריינות הכלכלית המכוונת לפגוע בציבור בכללותו. הן שקולות לשליחת-יד לקופה הציבורית, משבשות את פעולתו התקינה של מנגנון גביית המיסים, פוגעות במשק המדינה ומערערות את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים.

את חומרת תופעת העבריינות הכלכלית, ובכללה עבריינות המס, ואת פגיעתה הקשה בחברה ובאוצר המדינה, היטיבה לתאר כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 512/04 מוחמד אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל, (תק-על 2004(2) 209):

"בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור".

כבר נפסק לרוב, כי נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק החמור שהן מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן ובאיתור מבצעיהן - מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר משמעותיים, בצד קנסות כבדים, זאת משיקולי גמול, הוקעת המעשים והרתעה אינדיבידואלית כלכלית. עוד נפסק, כי שיקולי הענישה האמורים יטו את הכף, בדרך כלל, להטלת מאסר בפועל של ממש, אף אם מדובר בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות ובמי שתפקודם הנו נורמטיבי בדרך כלל.

8.       מעשיו של המשיב חמורים בטיבם ובמהותם, והם חמורים שבעתיים נוכח ריבויים, היקפם הכספי, משך ושיטתיות ביצועם. הוא ניצל את מנגנון המע"מ לגריפת רווח קל מהקופה הציבורית, באמצעות הפצה שיטתית של כמאה חשבוניות פיקטיביות בסכומים ניכרים, לכעשרים חברות, במשך כארבע שנים. במקביל, ניכה שלא כדין מס תשומות בהיקפים לא מבוטלים מהדו"חות שהגיש לרשויות מע"מ.

          סבורים אנו, כי בעניינו של המשיב, לא קיימות נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר של ממש. אכן, נסיבותיו האישיות של המשיב, כמו - העדר הרשעות קודמות, הפסקת ביצוען של העבירות ביוזמתו עוד בטרם פתיחת החקירה ותפקודו הנורמטיבי פרט למעידות הנדונות, הן לעולם רלבנטיות לעניין העונש, ואולם אין בהן במקרה דנן כדי לגבור על שיקולי אינטרס הציבור, המחייבים הטלת מאסר של ממש. הימנעות מהטלת מאסר בפועל לריצוי של ממש, עלולה להחטיא את מטרות הענישה, ואף לעודד בעקיפין עבריינים בכוח, זאת נוכח הפיתוי לביצוע העבירות, קלות הוצאתן לפועל והקושי לחשפן.

לפיכך, אין מנוס מהתערבות בגזר-דינה של הערכאה קמא, ולהשית על המשיב מאסר בפועל לריצוי בין כותלי הכלא, אגב הגדלת סכום הקנס הכספי. עם זאת, לעניין משך המאסר נתחשב במכלול הנסיבות לקולא שהובאו בחשבון על-ידי בית משפט קמא, וכדרכה של ערכאת ערעור לא נמצה הדין עם המשיב כפי שראוי היה שייעשה בערכאה הדיונית.

9.       על-יסוד האמור לעיל, החלטנו לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המשיב ברכיבי המאסר בפועל והקנס הכספי, באופן שתקופת המאסר בפועל תעמוד על שנה, חלף המאסר של חצי שנה בעבודות שירות, והקנס הכספי יוכפל מ-15,000 ש"ח ל-30,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. המאסר על-תנאי יוותר על כנו.

הפיקדון בסך 12,000 ש"ח, שהפקיד המשיב עם מעצרו, ייזקף על חשבון הקנס בהתאם לגזר-דינו של בית-משפט קמא, ויתרת הקנס תשולם ב-18 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.1.06 ובכל עשרה בחודש. אם לא ישולם תשלום במועדו תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

          המשיב יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל ביום 5.2.06 בשעה 8:30 בבית המעצר של משטרת מחוז ירושלים.

          מזכירות בית-המשפט תמציא עותק מפסק-הדין לשירות המבחן.          

        ניתן היום, י"ז בכסלו התשס"ו, 18.12.05, במעמד ב"כ המערערת, הסניגור והמשיב.